ד"ר דורון ואח' נ' כץ ואח'

פסק דין

רקע

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעות, עקב נפילה מכרכרה שהייתה רתומה לחמור, בעת טיול, באזור אילת שהתקיים ביום 13.04.05. הטיול נערך בעסק בשם "מרכבות שלמה" בניהולו של הנתבע 1 אשר היה מבוטח במועדים הרלוונטיים באחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת 3. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ולפיכך נשמעו ראיות בתיק.

ניצן השחר שירותים ויזמות בע"מ (להלן:"נתבעת 2") החברה אשר מכרה לתובעות כרטיסים לסיור כרכרות רתומות לחמורים, נמחקה מהתביעה בהסכמת התובעות כאשר הגיעו למסקנה כי אינה בעל דין נכון והמחלוקת נותרה בין התובעות לנתבעים 1 ו-3 בלבד.

מטעם התובעות העידו ד"ר אורלי דורן (להלן:"תובעת 1") ומלוותה האישית הגב' פאמלה לורד (להלן:"תובעת 2"). מטעם הנתבעים העידו הגב' שאנאנס, מר אביאל פיטמן (להלן:"מלווה/מדריך הטיול") ומר שלמה כץ (להלן: "הנתבע 1").

תאור התאונה - האירוע

תובעת 1 הינה ילידת 1967, סובלת מזה שנים ממחלת עצמות ושרירים בשם Fibrodisplesia Ossificans Progressive [ הידועה בשמה הרפואי FOP ] ומוכרת ע"י המל"ל כנכה 100% לצמיתות.

ביום 13.4.05 במהלך חופשתן של התובעות באילת הן השתתפו בטיול/סיור "שיירת חמורים" אצל הנתבע 1. המדובר בשיירה של מספר חמורים הרתומים לכרכרות, כשלכל כרכרה 2 גלגלים צידיים. בטרם החלו את הטיול שאלה תובעת 1 את מר אביאיל, שעבד בזמנים הרלוונטים עבור הנתבע 1, האם סיור זה בטוח שכן היא מוגבלת בניידותה. מר אביאיל ציין בפניה כי לא נשקפת לה כל סכנה, שכן מדובר בנסיעה איטית ובטוחה ואף משתתפים בו פעוטות. התובעת 1 השתכנעה מדבריו.

תחילתו של הטיול עבר ללא תקלה מיוחדת. אך כעבור זמן מה הורצו החמורים, ללא כל התראה מוקדמת, והחמור שהיה רתום לעגלת התובעות, עצר וצנח על הקרקע. כתוצאה מכך אבד איזון העגלה, העגלה התרוממה והשליכה מתוכה את התובעות. התובעות נחבטו בסלעים ובכרכרה, (להלן:"התאונה"). בכרכרה לא היו אמצעי בטיחות להגנת הנוסעים בפני תאונה מסוג זה.

הפגיעה בתובעת 1-

לכתב התביעה צורפו צילומים הממחישים את עוצמת הפגיעה בתובעת 1. תובעת 1 נחבלה בשתי רגליה, ברגל שמאל מהברך ועד השוק וברגל ימין בברך ובקרסול. על רגלי הנפגעת הופיעו המטומות, שריטות ונפיחות. כתוצאה מהתאונה התובעת קיבלה טיפול תרופתי ופיזיותרפיה. היא צרפה אישורים ומסמכים המוכיחים זאת.

בעקבות האירוע הגישה תובעת 1 בקשה לבדיקה מחודשת לוועדת ניידות במשרד הבריאות שבשנת 1999 קבעה לה נכות ניידות בשיעור 60%. הוועדה דנה בבקשתה וביום 4.5.06 קבעה כי קיים "קישיון בקרסול אשר מקנה לה נכות ניידות נוספת בשיעור 40%".

הנזק שנגרם לתובעת הינו בלתי הפיך, ויהיה עליה לגרוב גרב אלסטית ונעליים מיוחדות. לטענת ב"כ התובעת המלומדת, נכותה התפקודית של תובעת 1 ניכרת עקב נכותה ממחלת השרירים ממנה היא סובלת.

הפגיעה בתובעת 2-

בעת הנפילה מהכרכרה ניסתה תובעת 2 לבלום בגופה את נפילת תובעת 1, וכתוצאה מכך נחבלה בברך שמאל ובשוק וקרסול שמאל. ברגלה הופיעו סימני שטפי דם, שריטות וחבלות. התובעת צרפה תמונות להמחשת הנזק. התובעת 2 פנתה לחדר מיון ונמצא רגישות בקדמת השוק. הנתבעת עברה צילום רנטגן בקרסול, שוק וברך, הונחתה למנוחה מוחלטת וקיבלה תרופות נגד כאבים. מומחה אורתופד האריך את חופשת מחלתה עד ליום 24.4.05. משמצבה לא הוטב, נבדקה על ידי אורתופד וחופשת מחלתה הוארכה עד 15.5.05 סה"כ 32 ימי עבודה.

טענות התובעות

הנתבעות אחראיות מכוח דין באחריות ישירה, באחריות שילוחית, באחריות ביטוחית ביחד ולחוד בגין המעשים ו/או המחדלים שגרמו למפגעים שנוצרו או בשל אי סילוק מפגעים אלה על ידי שולחיהן או עובדים מטעמם לנזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה ממעשיהן או מחדליהן ובגין כל מפגע או פגם או מכשול או ליקוי בכרכה נשוא התביעה במועד הרלוונטי.

על תאונה זו חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", סעיף 41 לפקנ"ז. כמו כן הכרכרה מהווה חפץ מסוכן כמשמעותו בסעיף 38 לפקנ"ז. התובעות לא יכלו לדעת מה הן הסיבות שגרמו לתאונה. הנתבעים לא נקטו בזהירות סבירה והתרשלו, מכאן שעל הנתבעים הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזקים המפורטים בכתב התביעה התרשלות שיחובו עליה בנזיקין.

לחילופין טוענות התובעות כי התאונה אירעה עקב רשלנותן של הנתבעים או מי מטעמם והם אחראים לפצות את התובעות בשל אחריותן הישירה או השלוחית או הביטוחית ביחד או לחוד בגין כל הנזקים שנגרמו לתובעות או יגרמו להן כתוצאה מרשלנותן.

הטענות כנגד: נתבע 1